התרגשות של סוף והתחלה / מאת ולריה נסייב (יב8)
איך אני יכולה לסכם 3 שנים? בוודאות יש לי הרבה מה לומר עליהן. אלו היו שלוש שנים מלאות בחוויות, זיכרונות ותחושות שלא יחזרו על עצמם. כל שנה הייתה מיוחדת ומעניינת בדרך שלה. כשאני חושבת על זה, אני מרגישה כאילו רק עכשיו עליתי לי' וישבתי בכיתה ביום הראשון ללימודים, והכרתי תלמיד-תלמיד את כל אלו שאני הולכת לבלות איתם כמעט כל יום בשגרה שלי. הכרתי וזכיתי ללמוד אצל מורים מדהימים עליהם תלמיד רק יכול לחלום, והזמן עבר לו, כמו שאומרים- הזמן טס כשנהנים.
עד עכשיו אני לא מצליחה לעכל שסיימתי עם בגרויות, סיימתי עם לשבת שעות וללמוד, סיימתי עם לבוא לבית הספר כל יום, לשבת בכיתה וללמוד ושעוד פחות מחודש כבר מסיבת הסיום.
הקורונה שיבשה המון, מבחינה לימודית, מבחינה חברתית, ואני אפילו לא יודעת מאיזו בחינה יותר, החברתית או הלימודי. למרות זאת גם מהתקופה הזאת למדנו משהו. אני למדתי להעריך את הזמן שיש לי עם האנשים שחשובים לי כיוון שאי אפשר לדעת מה יקרה, וכל רגע איתם הוא מהרגעים הכי חשובים שאותם אני אזכור. למדתי להעריך את הזמן שאני מבלה עם המשפחה, עם החברים, אלו תקופות שיכולות לא לחזור על עצמן יותר, ומתי זה זמן טוב יותר לצבור חוויות וזיכרונות אם לא עכשיו? נכון, במהלך החיים אנחנו נפגוש הרבה אנשים שונים ומגוונים. חלקם יכולים להפוך לחלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, ועם חלק נצטרך להבין שזה לא מתאים ואחל להם בהצלחה להמשך הדרך. אבל הכל לטובה, כמו שאומרים. ונכון, יש גם התחלות חדשות ופרקים בחיים שיגיעו לסיומם, אך ממה שכבר למדנו צריך לשמר זיכרונות רבים מהסוף ומההתחלה החדשה, שיכולה להיות מלאת הפתעות.
תקופת הלימודים ובית הספר לא תחזור על עצמה יותר, וגם אם בטעות כן, זה לא יהיה אותו הדבר. המורים הזורמים, הצחוקים בהפסקות ולפעמים גם בשיעורים, טיולים, מסיבות וגם סתם הרגעים הקטנים שאני הולכת לקחת איתי כמזכרת, לכל אלו אני אתגעגע. מי שעוד לא הגיע לזה ויחווה את זה רק בעוד שנה-שנתיים כנראה לא יצליח להבין אותי כל כך, אבל אני כבר עכשיו יכולה לומר לכם שאתם תרגישו את זה ותחוו את זה, גם אם עכשיו אתם רק מחכים לסוף. תחושת החוסר תהיה מורגשת בהתחלה, לפחות בשבילי, בכל זאת כל אחד מקבל שינויים אחרת.
אני מאמינה שלעזוב משהו שהיה חלק ממך רוב החיים שלך (12 שנים זאת תקופה לא קצרה אם יורשה לי לציין) ולהתחיל משהו חדש (מסגרת צבאית, שירות לאומי, עבודה וכו') זה שינויי משמעותי בחיי כל אדם. זה להתרגל לשגרה חדשה, למקומות חדשים, ולאנשים חדשים. כמובן שעל כל דבר אפשר ואף רצוי להסתכל בדרך הכי אופטימית שיש, מתהליך העזיבה אפשר לצרוב את הרגעים הכי משמעותיים, הכי מעניינים והכי כיפיים שכשאתם נזכרים בהם זה מעלה בכם חיוך! וגם ברגע שבו אתם מתחילים משהו חדש ומתחילים לצבור חוויות חדשות, מכירים אנשים חדשים ומעניינים, מגלים דברים שלא ראיתם או שמעתם עליהם לפני כן, נפתחים בצורה חדשה לשינויים וזה גם משהו שהולך ללוות רבים מאיתנו בהמשך.
ולסיכום האמיתי- אלו היו שלוש שנים מדהימות! שלהיות חלק מהן הייתה זכות בשבילי. להכיר את האנשים שעזרו לי ותמכו בי לאורך הדרך, להסתכל על עצמי שלפני שלוש שנים ועל מי שאני עכשיו זה הבדל של שמיים וארץ. אם תבואו אליי ותגידו "היי זאת את בתחילת י'!" אענה לכם "בטוחים? אין מצב שזאת אני, כנראה התבלבלתם". הכל בזכות הדרך שעברתי, הדברים שלמדתי והערכים שאימצתי, האנשים שעזרו לי לממש את עצמי בצורה הטובה ביותר ועל זה אני מודה להם מידי יום!! אני מרגישה שאני מוכנה ורוצה שזה מה שתרגישו אתם. אני מתחילה משהו חדש עם ידיעה שאני מוכנה לזה. נכון, קשה לעזוב אבל עם זאת תחושת ההתרגשות וההתלהבות מלהתחיל משהו חדש, משהו שאת לא מכירה, גוברת על העצב והגעגועים.
אני מאחלת לכל מי שעתיד לחוות את זה בהצלחה! בהכל! בבגרויות, במבחנים, בלימודים ובלנצל את הזמן הזה במלוא הכוח. שתגיעו לנקודה הזאת עם תחושת סיפוק שסיימתם ואתם מוכנים להמשיך. הגיע הזמן לסיים את הפרק הזה ולהתחיל אחד חדש. אני רוצה להתחיל אותו עם חיוך ולדעת שלא משנה מה יקרה יש לי ממי לבקש עזרה כשצריך וכמובן לתת כתף תומכת בחזרה. ומה איתכם?
