מצעד הגאווה / מאת סתיו אלבז (יב8)
מצעד הגאווה הוא מצעד מחאה שנתי, המתקיים בערים שונות ברחבי העולם, בו מציינים לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים, ביסקסואלים ושאר אנשי קהילת הלהט"ב את מאבקם לקבלה חברתית בציבור, זכויות חוקיות וגאווה. המצעד משמש כהפגנה להתרת זכויות חוקיות לחברי הקהילה בשטחי המדינות או הטריטוריות בהן נכללות: מעמד חוקי של פעילות הומוסקסואלית, גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים, הכרה במערכת יחסים חד מינית, נישואים חד מיניים, אימוץ, שוויון הגירה, התרת שירות צבאי באופן גלוי וכו'. עם זאת, חלק גדול מהמשתתפים במצעד הם הטרוסקסואלים (סטרייטים).
אירועי הגאווה מתרחשים מדי שנה, וחלקם מתרחשים בסביבות חודש הגאווה (יוני) להנצחת מהומות סטונוול בשנת 1969, התעמרות מצד משטרת ניו יורק עקב אפליה רבת שנים נגד הקהילה המקומית ופשיטת המשטרה על גיי בר בשם "סטונוול אין" בגריניץ' וילג', אשר הוביל לעימותים והפך לרגע מכריע בהיסטוריה של המאבק להכרה בשוויון זכויות לחברי קהילת הלהט"ב ברחבי העולם.
מצעד הגאווה בתל אביב הוא מצעד הגאווה הגדול ביותר במדינת ישראל וביבשת אסיה. זהו אירוע המוני דמוי קרנבל, הנערך מדי שנה בתחילת הקיץ בתל אביב, בהשתתפות מאות אלפי אנשים. האירוע כולל הפנינג רב משתתפים המתקיים לפני ואחרי המצעד. המצעד עצמו נהנה מחסויות מסחריות ומתמיכת עיריית תל אביב-יפו. תל אביב היא העיר הראשונה בישראל בה צוינו אירועי הגאווה, ובה גם התקיים מצעד הגאווה הראשון.
בראש ובראשונה ישנה האמת הכואבת ביותר שבגללה אירועי הגאווה עדיין רלוונטיים בכלל: עדיין יש מי שרואה בהומואים ולסביות אויב רק בשל נטייתם. כל עוד דגל הגאווה שנתלה בבניין עיריית יהוד מושחת ועל שלט הכניסה לעיר נכתב "מוות להומואים", כל עוד פרסומת ובה שני גברים מתנשקים ועליה הכיתוב "אם אף אחד לא השחית את הפוסטר הזה, סימן שהתקדמנו" מושחתת גם היא, כל עוד זוג בנות פוחדות להחזיק ידיים ברחוב, כל עוד הלהט"ב חווים המון אלימות פיזית ומילולית - המצעד עוד רלוונטי.
והנה חודש מצעד הגאווה, שחוגג 20 שנים! בו אלפי אנשים ימחו לזכויותיהם במדינת ישראל. היום, 10.6.22 יתקיים מצעד הגאווה בירושלמים, ולמחרת בתל אביב.
לאורך ההיסטוריה, קהילת הלהט"ב סבלה רבות מאלימות פיזית ומילולית, מהגדרות, הבדלות בזכויות, בנורמות ובהתנהגות, סטריאוטיפים וכו'.
זכויות להט"ב בישראל עברו שינויים החל משלהי המאה ה-20 וישנה מגמה של הכרה הולכת וגוברת בזוגות חד-מיניים ובזכויותיהם מצד מוסדות המדינה ומערכת המשפט. אף שאלו אינם נהנים משוויון זכויות מלא ואף שקיימים גילויי הומופוביה ואפליה, נראה כי הפסיקה בישראל אינה חורגת במידה משמעותית מהנורמה המקובלת בעולם המערבי לעומת ההפליה הקיימת בחקיקה בישראל. נוסף לכך, ישראל חתומה על הצהרת האו"ם בדבר נטייה מינית וזהות מגדרית.
החל מסוף שנות ה-80 חתירתם של הומאים ולסביות לשוויון זכויות בכל העולם המערבי כולל בישראל זוכה למודעות הולכת וגדלה, וגם הביטויים לשוויון זכויות זה במרחב הציבורי גוברים. הם אינם נתונים לאיום מצד החוק ואין עליהם איסור לחיות את חייהם, לקשור קשרים רומנטיים, לקיים יחסי-מין או להביע חיבה בפומבי. החוק בישראל מספק הגנות מפני אפליה על רקע נטייה מינית. הם מגויסים לצה"ל ופתוחים בפניהם כל התפקידים ומשרות פיקוד. הם אינם זוכים לשוויון זכויות בחיי המשפחה, זוגיות, אימוץ והבאת ילדים, אך גם בתחומים אלה מצבם הולך ומשתפר עם השנים. משנת 2020 מספר ערים בישראל, בהן תל אביב, גבעתיים, רמת גן, הרצליה, ראשון לציון וחיפה, הודיעו שעבור מתן זכויות והטבות עירוניות ירשמו זוגות שאינם נשואים כידועים בציבור על בסיס תצהיר.
